יום שלישי, 26 ביולי 2016

עו"ד נועם קוריס - מושגים בעסקאות בינלאומיות - מימון ומיסוי

עו"ד נועם קוריס - מושגים בעסקאות בינלאומיות - מימון ומיסוי

*       אופציה אמריקאית (American) - הזכות לממש את האופציה נתונה בכל יום שהאופציה היא בתוקף (בכל יום עד למועד הפקיעה). אם למשל האופציה היא בתוקף לשנתיים, אז ניתן לממש בכל יום עד לפקיעה.
*       אופציה אירופאית (European)- הזכות לממש את האופציה נתונה רק בתאריך הפקיעה הנקוב בהסכם. קיים תאריך נקוב אחד והוא סופי.
*       אופציית ברמודה (Bermudan) – היא שילוב בין אופציה אמריקאית לאירופאית וניתן לממשה בתאריכים מוגדרים עד לתאריך פקיעת האופציה. למשל, בראשון לכל חודש.
*       Strike Price- מחיר המוגדר מראש שבו יש את האופציה לקנות או למכור את האופציה
*       פרמיה Premium- המחיר שמשלמים כדי לקבל את האופציה. ככל שלאופציה תנאים טובים יותר הפרמיה גבוהה יותר (תשלום על שמירת האופציה). אמריקאית תעלה קצת יותר מברמודה שתעלה יותר מאירופאית. אם האופציה לא מומשה, הפרמיה היא ההפסד.
*       Expiry date- תאריך פקיעת האופציה
*       Physical settlement- פירעון פיסי. מקבלים פיסית את הנכס עצמו (למשל את חבית הנפט). צריך למכור את הנכס במחיר השוק כדי להרוויח
*       Cash settlement-  פירעון כספי. מקבלים את ההפרש בין שווי הנכס למחיר המימוש (Strike price)
*       תמיד אפשר למכור את האופציה עצמה בלי לממש אותה

*       באופציית Put- Strike price  פחות מחיר השוק (לפי מהות האופציה) X כמות - פרמיה
*       באופציית Call- מחיר השוק פחות Strike price (לפי מהות האופציה) X כמות - פרמיה
*       אם מדובר בפער שלילי אז לא נממש את האופציה ואז למעשה הפסדנו את הפרמיה

SWAPS
*       עסקה להחלפה עתידית של נכסים כספיים.
*       הסכמי חליפין
*       מקבץ של הסכמי Forward
*       חוזה אשר לפיו יש משהו שמשלמים ומשהו שמקבלים

*       Pay leg - מה שמשלמים
*       Receive leg- מה שמקבלים
*       Notional- על מה ה- SWAPS מבוסס. לרוב הSWAPS נעשה בהחלפת ריביות, ואז מדובר באחוז ממשהו. ה- Notional הינו הסכום שממנו נגזר סכום הריבית. אם למשל ה-SWAPS מקנה לצד 2%, ה- 2% יהא מתוך ה- Notional. ה- Notional הוא סכומים כמו 1,000,000 $ וכדומה

*       Physical settlement- יש לשלם/לספק בפועל את ה-Pay leg  ומקבלים בפועל את ה-Receive leg
*       Cash settlement- משלמים את ההפרש, ה"דלתא Δ".
*        
*       Physical settlement- יש לשלם/לספק בפועל את ה-Pay leg  ומקבלים בפועל את ה-Receive leg
*       Cash settlement- משלמים את ההפרש, ה"דלתא Δ".


דוגמאות ל -  Physical settlement
*       עסקת חליפין של חבילת שוקולד בתמורה לפחית קולה. לכן, ב- Physical settlement יש לספק בפועל את חבילת השוקולד היא ה-Pay leg  ומקבלים בפועל את פחית הקולה היא ה- -Receive leg.
*       דוגמא נוספת, עסקת חליפין של ריבית קבועה של 5% בתמורה לריבית משתנה LIBOR. LIBOR הוא קיצור ל- "LONDON INTERBANK OFFERED RATE" וזהו שער סטנדרטי המשקף את הריבית שבנקים גדולים ומבוססים מלווים כסף זה לזה. אם נחזור לדוגמא שלנו,  במקרה של- Physical settlement יש לשלם בפועל את הריבית הקבועה של ה- 5%, היא ה-Pay leg  ומקבלים בפועל את הריבית המשתנה LIBOR היא ה- -Receive leg. שער ה-LIBOR כאמור משתנה מידי יום ולכן ה- Receive leg זה שער הריבית של ה- LIBOR באותו היום.
    
דוגמא ל- Cash settlement
*        
*       אם נחזור לדוגמת העסקה של בחבילת שוקולד למול פחית קולה. ב- Cash settlement- מסתכלים למשל בסופרמרקט כמה עולה בחודש הנוכחי 1 פחית ו-1 חבילת שוקולד, ומשלמים רק את ההפרש, ה"דלתא Δ", בין שני המוצרים הנ"ל.


*       Term- תקופה. לאיזו תקופה עושים את ה-SWAPS. עד מתי?
*       Periodic payment- מועדי ההחלפות של ה- SWAPS. כל כמה זמן מתרחשת עסקת החליפין. לדוגמא: כל חודש לשנה (השנה = Term) 


דוגמא ל- SWAPS

*       Receive leg- LIBOR(ראה הגדרת LIBOR בעמ' 13) בדוגמא זו נניח שבתאריך מסוים שבו נקבע ה- Periodic payment היא 7%
*       Pay leg- ריבית קבועה של 5%
*       בעסקת ה- SWAPS הנ"ל משלמים את הריבית הקבועה ומקבלים את ה- LIBOR ולכן בהתאם לנתונים שלעיל, העסקה מקנה 2% למי שה"ריסיבינג לג" שלו היא ה- LIBOR


עסקה עתידית
*       Future Contract- חוזה סטנדרטי עם תנאים סטנדרטים. במקום שכל אחד יקבע לעצמו תנאים ספציפיים בחוזה ה- Forward, זו התחייבות לספק ומאידך לרכוש, נכס כלשהו במועד עתידי כאשר המחיר נקבע מראש. חוזה סחיר "AS IS". ואולם מדובר ב – Forward לכל דבר ועניין.

*       Price- מחיר
*        Delivery Date- יום הביצוע, מועד עתידי שנקבע לביצוע ההסכם.
*       Physical settlement- קבלת הנכס, ראה לעיל
*       Cash settlement- קיזוז, ראה לעיל
*       SWAPS- מורכב מאוסף של עסקאות Forward 
*       4 עסקאות Forward = SWAP לשנה (אם ה- SWAP נחתם היום - Forward אחד לתקופה של 3 חודשים, אחר לתקופה של 6 חודשים אחד נוסף לתקופה של 9 חודשים ואחד לתקופה של שנה)


מניות STOCKS

*       Common shares- מניות רגילות. לכל אחד זכות הצבעה, כולם משתתפים ברווחים של החברה, יש לכל משתתף % בכל דבר בחברה בהתאם לכמות המניות (רווחים, הצבעות ועוד)
*       אינו חשוף לתביעות (מסך ההתאגדות)
*       אחד המאפיינים העיקריים של מניה היא הסחירות (בשונה מהשותפות כפי שנראה להלן)

*       Preferred shares- מניות בכורה
*       מניות הרבה יותר מוגדרות
*       לא תמיד קיימת זכות בחירה
*       יש השתתפות ברווחים
*       בדר"כ ראשונים בקבלת הרווחים (אחרי אג"ח)
*       הרווח הראשוני מוגבל עד סכום מסוים בדר"כ
*       לדוגמא: יתקבל דיווידנד ראשוני עד סכום של 10% מסך מניות הבכורה. כלומר, אם מדובר במניית בכורה של 100 (10% = 10), אז אם יש לחברה רק 10 רווחים, מניית הבכורה תקבל הכל. אך אם יש לחברה 1,000,000 רווחים עדיין תקבל מניית הבכורה רק 10

דיווידנדים Dividends

*       תשלום שמעבירה חברה לידי בעלי מניותיה (רווחים).
*       ישנם דיווידנדים מצטברים ולא מצטברים (cumulative, non – cumulative).
*       לדוגמא: כשיש מניית בכורה ובשנה הראשונה לחברה לא היו רווחים (0 רווחים) ומגיע להם 10% מהסכום של מניות הבכורה הראשונים שנכנסים לחברה כרווח. שנה לאחר מכן, יש לחברה המון רווחים. בדיווידנד מצטבר מקבלים בשנה השנייה גם על השנה הנוכחית וגם על השנה הקודמת שהצטבר ולא קיבל (להבדיל מאג"ח שיש זכות לקבל את הכסף גם ללא קשר לשאלה האם יש רווחים)

*       רווח הון  Capital gains
*       עליה או ירידה של המניה תלויה בשוק
*       קונים מניה (או מנית בכורה או אג"ח) ב- 100, מוכרים ב- 120= רווח הון של 20.
            אם נמכרה ב- 80 יש הפסד הון של 20



*       תוקף Term – למניות רגילות בדר"כ אין תוקף. למניות בכורה יכול להיות תוקף (הן כמו אג"ח, מגיעות למועד פירעון בו החברה פודה את מניות הבכורה ומשלמת את הסכום שהן נקנו בו).
*       זכויות הצבעה Voting rights- למניות בכורה (בשונה ממניות רגילות) לא חייבות להיות זכויות הצבעה, ייתכנו בנושאים מסוימים בלבד.
*       בעלי מניות יכולים לקחת שליטה על החברה במקרה בו החברה אינה מתפקדת ולא משלמת להם את הדיווידנדים שמגיעים להם והכל לפי תקנון החברה ובהתאם לתנאי מניות הבכורה הקבועות בתקנון
*      חברה בע"מ Corporation- יישות אטומה.
*      יישות אשר משלמת מיסים (מגישה דו"ח למס הכנסה). החברה משלמת מס עבור החברה עפ"י מדרגות מס.


יישויות אטומות ושקופות


בעלי המניות ישלמו מס נוסף על הדיווידנד שחולק. בדר"כ יש שיעור מס מיוחד ובמקרים שמקבלת הדיווידנד היא חברת בת, בהרבה מדינות יש פטור בחלוקת כזו (מחברה לחברת בת)


*       שותפות Partnership-
*       יישות שקופה
*       השותפות לא משלמת מיסים אלא תשלום המס מוטל על כל שותף בנפרד
*       אם היישות הרוויחה, גם אם לא חולקו רווחים, יש לשלם מס על רווח השותף
*       שותף מוגבל- חשיפה של שותף מוגבל היא עד ההון שהשקיע.
*       בכל חברה חייב להיות גם שותף כללי (יכול להיות גם חברה)
*        
*       אם מדובר ביישות שקופה (כמו שותפות של שני שותפים), אז אם היישות הרוויחה 100, ללא קשר לכמה רווחים שהיא חילקה באותה השנה כי היא שקופה, אם מדובר ב 2 שותפים, ב- 50% לכל אחד בשותפות, אז על כל שותף לשלם מס יחידים על 50 רווח (אם מס יחידים הוא 40%, אז על כל שותף לשלם 20)
*       אם מדובר ביישות אטומה (כמו חברה בע"מ)- החברה הרוויחה 100, אחרי מס חברות (בשיעור 30%) נשאר 70, החברה מחלקת בשנה הראשונה חצי מרווחיה, כלומר 35. אחרי מס דיווידנדות (לדוגמא במידה ומס דיווידנדות החל הינו 20%, נשאר 28).


מאפיינים המגדירים בעלות במניה
*       זכות הצבעה (Vote)
*       השתתפות ברווחים (Upside growth participation)- גם אם ההשתתפות מוגבלת
*       דיווידנדות (Dividend)
*       First loss- הפסד ראשוני בהפסדים. מי שמפסיד ראשון, זה בדר"כ בעלי המניות

מאפיינים המגדירים אג"ח
*       תוקף או תקופה של מועד פקיעה (Term/Maturity)- חייבים לשלם את כל הכסף במועד מסוים
*       השתתפות מוגבלת (Fixed participation)- מקבלים קרן + ריבית שהוגדרה. זה מוגבל.
*       התחייבות חוזית Covenants- כשמישהו מתחייב לפעול רק בצורות מסוימות כנגד קבלת ההלוואה. לדוגמא, הרחבה של חנות, שיעמוד בכל התקנים החוקיים, לעמוד בתוכנית העסקית, לא לקחת עוד הלוואות וכו'
*       Default- כל התחייבות שמופרת, הקרן או הריבית שלא שולמו בזמן, ניתן לתבוע את זה שאמור לשלם את החוב. בדר"כ כשיש Default יש זכות ל-. Acceleration (האצה). כל הפרה של התחייבות חוזית מהותית בחוזה מעצם טיבעה או סעיף המוגדר בחוזה כמהותי, גורם להאצה ובדר"כ גורם לריבית פיגורים ברמה גבוהה יותר.
*       Acceleration- אם יש זכות בחוזה ל"האצה", זה מאפיין של חבות. לדוגמא- נקנתה אג"ח ל-20 שנה, היתה אמורה להשתלם ריבית, בשנה השנייה לא שולמה הריבית כפי שהיתה אמורה להשתלם, ניתן לפנות לביהמ"ש בדרישה לא רק לריבית, אלא גם לכל סכום הקרן
*       Creditor rights- הזכות לתבוע זכויות משפטיות בגין חוב שלא הוחזר


עסקאות היברידיות
*       תמיד כאשר בוחנים עסקאות היברידיות (ריפו וליסינג) יש לבדוק ראשית האם מדובר בבעלות או בחבות
*       אם המדינה היא צורנית, מתייחסים רק להיבטים המשפטיים
במדינת תוכן, הבעלות המשפטית היא לא בהכרח הבעלות לצרכי מס



ריפו repo
*       הסכם מכירה וקנייה מחדש
*       השאלה של מהות/תוכן העסקה רלוונטית לצרכי מס, בשילוב מאפייני חבות ובעלות, שכן:
*       מבחינת מהות/תוכן העסקה: מדובר בחבות. מה שניתן בתמורה זה משכון בהסוואה שאפשר יהיה להיפרע ממנו. לצרכי מס: בעל הנכס הוא מי שקנה את הנכס בסוף התקופה על אף שאינו מחזיק בו. במדינות תוכן, אומנם הקונה מחזיק בנכס והוא בעליו (מבחינה משפטית), אך מי שמושפע מעליות או ירידות הנכס זה המוכר (כי הנכס חוזר אליו)
*       מבחינת צורת העסקה: מדובר בבעלות. עסקת מכירה לכל דבר ועניין. במשך כל התקופה של העסקה, הקונה הוא הבעלים לצרכי מס


דוגמא לריפו
*       מפעל העביר נכס לבנק ובתמורה הבנק העביר סכום כסף למפעל.
*       בנוסף, יש התחייבות שהנכס יועבר חזרה מהבנק למפעל, והמפעל יעביר חזרה לבנק את סכום הכסף + תוספת לבנק
*       איך תסווג העסקה? יש רלוונטיות לסיווג לצרכי מס


במדינת צורנית:
*       מדובר בעסקת מכר- במשך כל התקופה של העסקה, בתקופה בין היום שזה נקנה עד ליום שזה יימכר חזרה, לצורכי מס הבנק- הקונה הוא הבעלים של הנכס.
*       קביעת הבעלות לצורכי מס - עפ"י הבעלות המשפטית, למשל רישוּם
*       השלכות מיסוי - יש שני אירועי מס ויש לבחון מיסוי רווחי הון: *א. בעת המכירה של המוכר בשלב הראשון של העסקה. *ב. בעת המכירה חזרה בשלב השני של העסקה.
*       מסתכלים על הבעלות המשפטית והפחת, במידה ויש פחת, הולך לבנק.

המחשה –
במדינה צורנית, אם מקבל ההלוואה קנה את הנכס ב 50 (שהיום שוויו 150) ו"מכר" על-מנת לקבל את ההלוואה ב 100, בעצם יש לו רווח הון של 50.
במדינת תוכן, הנכס לא נמכר אז לא ישולם מיסוי רווחי הון על הנכס.

במדינות תוכן:
*       מדובר בעסקת הלוואה - הלווה קיבל הלוואה ונתן למלווה נכס כמשכון. מבחינת "מהות" או "תוכן" העסקה מדובר בחבֿוּת
*       קביעת הבעלות לצורכי מס - עפ"י המאפיינים של "חבות מול בעלות". הלווה עדיין בעל הנכס, על אף שאינו מחזיק בו. מי שמושפע מעליות בערך הנכס זה המוכר (כי הנכס חוזר אליו חזרה).
*       השלכות מיסוי – מכיוון שהקנייה איננה נחשבת כעסקת מכר אלא כהלוואה, אין מיסוי על רווחי הון. הפער בין המחיר של המכירה והקנייה מחדש נחשב כריבית וממוסה בהתאם.
*       במידה ויש פחת הוא שייך למוכר (ללווה)

דוגמא לריפו
*       אם רוצים לבקש הלוואה של 100. אפשר למכור משהו ב 100 ולהתחייב לקנות את זה בחזרה בסוף התקופה (שנקבעה מראש) ב 120. ה 20 הם בעצם תשלום עבור השימוש בכסף במשך התקופה, למעשה זה ריבית.
*       במדינת תוכן, הפחת שייך למוכר (הלווה) וה 20 מתוך ה 120 הם ריבית.
*       במדינה צורנית זה לא מעניין אם זה ברור שהנכס ייקנה חזרה. מסתכלים על הבעלות המשפטית. מסתכלים על רווחי הון, והפחת הולך לקונה (המלווה).


ליסינג
*       הבנק קונה נכס כלשהו (מכונית, מחשב, מכונת טקסטיל וכד') ועושה ליסינג/משכיר למפעל אשר משתמש בנכס
*       קנייה עבור המשתמש והשכרה למשתמש בנכס לתקופה ארוכה
*       הבנק לא היה קונה את הנכס הזה, אלא אם היה יודע שיש קהל יעד וכן קהל שייקנה את הנכס בסוף התקופה, כי לבנק אין מה לעשות עם הנכס (הוא עושה את כל החישובים, כך שבתום התקופה לשוכר יהיה שווה לקנות את הנכס)
*       איך תסווג העסקה? יש רלוונטיות לצרכי מס

במדינת צורנית:
*       מדובר בעסקת שכירות -
*       קביעת הבעלים לצורכי מס - עפ"י הבעלות המשפטית. הבעלות על הנכס שייכת לבנק-המשכיר.
*       השלכות מיסוי -
*       1. פחת - שייך לבנק-המשכיר. הוא הבעלים ולכן יוכל לנכות את הפחת על הנכס.
*       2. משלמים מס כנסה על דמי השכירות אותם הוא מקבל מהמפעל ומפחית את הפחת

במדינת תוכן:
*       מדובר בעסקת הלוואה - הבנק הלווה למפעל סכום כסף שבו המפעל הלך וקנה את המכונה.
*       קביעת הבעלים לצורכי מס - הבעלות שייכת למפעל-הלווה. נקבע עפ"י המאפיינים של "חבות מול בעלות".
*       השלכות מיסוי -
1. פחת - שייך למפעל-הלווה. הוא הבעלים ולכן יוכל לנכות את הפחת על הנכס.
2. החזר הלוואה: קרן + ריבית - את הקרן אי-אפשר לנכות. המפעל-
הלווה, כבעלים, לא יכול לשלם דמי-שכירות על נכס שהוא בבעלותו שלו


בעסקה היברידית צריך לקבוע מי הבעלים:
*       בעלות:
*       מי בעל השליטה?
*       על מי משפיע שווי הנכס?
*       על מי חלים החובות?
*       מי משלם ואחראי על אחזקה ותיקונים?
*       מה קורה בסוף התקופה?
*       האם יש אופציה לרכישת הנכס בסוף התקופה?
*       מה מחיר האופציה?
*       מי נהנה מהפירות? (נניח אם מדובר בנדל"ן, יש לו זכות לגבות שכ"ד).
*       מה משך התקופה?
*       האם נשאר ערך כלכלי בסוף התקופה?







בעסקה היברידית צריך לקבוע מי הבעלים:
חבות:
*       סכום מוגדר - אם היתה הלוואה כנגד רכב חייבים להחזיר את אותו הסכום בכל מקרה גם אם הרכב עלה/ירד.
*       תאריך פירעון בו צריך לשלם את החוב.
*       תשלום ריבית.




יום רביעי, 13 ביולי 2016

עו"ד נועם קוריס - בג"צ 2753/03- עו"ד מיכאל קירש נגד ראש המטה הכללי של צה"ל

   עו"ד נועם קוריס - בג"צ 2753/03- עו"ד מיכאל קירש נגד ראש המטה הכללי של צה"ל


       בעת ההיערכות למתקפה האמריקנית על עירק בשנת 2003 קם חשש לירי טילים על-ידי עירק לעבר ישראל, לכן החליטו רשויות הממשלה, השידור והצבא (להלן – המשיבים) להפקיע את כל שידורי הטלוויזיה והרדיו וכן ערוצי הכבלים, הלוויין וערוציהם של בעלי הזיכיון (ערוצים 2 ו-10) לפרק זמן של עד 15 דקות ואף יותר לאחר ירי טיל ובהישמע אות האזעקה על-מנת להדריך את הציבור כיצד יש לנהוג. לטענת העותרים, החלטת המשיבים בדבר ההשתלטות המלאה על ערוצי השידור חורגת מן ההיתר הנתון למשיבים בחקיקה לעניין היקף סמכותם לשדר הודעות לציבור, וההחלטה אינה מידתית והיא אף חורגת ממתחם הסבירות. מנגד טוענים המשיבים כי ההחלטה להפקיע את השידורים נועדה להציל חיי אדם וכן כי העניין שיש לציבור הצופים בתקופת מלחמה לצפות בערוצים זרים מחייב ביתר שאת להביא את כלל האוכלוסייה לצפייה בדברי דובר צה"ל, אשר נועדו להציל חיים.
בית-המשפט העליון פסק:
א.   (1)  פריצת המשיבים אל שידורי כלל הערוצים, המונעת מן הציבור המעוניין לצפות בערוצי החדשות הזרים, אשר העניין בהם גובר בשעת חירום בשל המידע המעודכן שיש בכוחם לספק לאותם צופים, פוגעת באופן מהותי בחופש המידע, בחופש הביטוי ובזכות לאוטונומיה. כנגד זכויות אלה מעמידים המשיבים את הצורך להגן על חיי אדם, שהוא ודאי ערך עליון (368ד – ה).
        (2)  עם זאת בעצם העובדה שהחלטה שלטונית הפוגעת בזכויות יסוד מיועדת להגן על חיי אדם אין כדי להכשירה. לרשויות השלטון מותר לפגוע בזכות רק בהתקיים ארבעה יסודות מצטברים, כמפורט ב"פיסקת ההגבלה" (סעיף 8 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו; סעיף 4 לחוק-יסוד: חופש העיסוק): עיגונה של סמכות הפגיעה בחוק, הלימתה את ערכי המדינה, היות הנורמה הפוגעת לתכלית ראויה והיות הפגיעה במידה שאינה עולה על הנדרש. במקרה הנדון הצדדים חלוקים באשר לשאלות אם הפגיעה הכרוכה בהפקעת השידורים מבוססת על הסמכה מפורשת בחוק, ואם היא במידה שאינה עולה על הנדרש (368ה – ז).
ב.    התחיקה מקנה לרשויות היתר כללי לפי סעיף 46 לחוק רשות השידור, תשכ"ה-1965 לשדר הודעות מטעמן בכל רשתות הרדיו והטלוויזיה. ההיתר לשידור בכבלים, בלוויין ובערוצים של בעלי הזיכיון מוגבל למצבי חירום, מכוח חוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 וחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, תש"ן-1990. יש לתת להוראות אלה, הפוגעות בזכויות האדם, פירוש דווקני ומצמצם מתוך מגמה לתת לזכות קיום מרבי ולא לסייגה מעל ומעבר למה שמתחייב ברורות ומפורשות מדבר המחוקק. אף בהתעלם מכלל פרשני זה הרי המילה "הודעה", שמשמעותה הרגילה היא ידיעה מסוימת, אינה כוללת תכניות הדרכה המשודרות במשך פרק זמן ממושך. פירוש זה גם משקף את תכלית ההוראות להגביל את ההיתר שניתן לרשויות לפרוץ לשידורים למסירת ידיעות מסוימות (368ז – 369ד).
ג.     (1)  דרישת המידתיות אינה מסתפקת בלגיטימיות של התכלית, אלא היא יורדת לפרטי ההסדרים, לרבות חלופות פוטנציאליות להם. היא נקבעת לפי שלושה מבחני משנה המוחלים באופן מצטבר, והם מבחני ההתאמה, הפגיעה הפחותה והיחסיות. מידת הדווקנות שבה מבחנים אלה מוחלים תלויה במשקלה הסגולי של הזכות הנפגעת ובמידת החשיבות של התכלית שלשמה נעשתה הפגיעה. גם נוסחות האיזון אשר גובשו בפסיקה לפני קליטתה של דרישת המידתיות, כגון מבחן הוודאות הקרובה ומבחן האפשרות הסבירה, מתחשבות במשקל הזכות והתכלית שלמענה מתבקשת הפגיעה בה. עם זאת להבדיל מנוסחות איזון אלה, המידתיות מתחשבת לא רק בשיקולים הסתברותיים, אלא גם, בין היתר, בשאלות של הימצאות חלופות לאמצעים הפוגעים בזכויות ונאותות הפגיעה (369ה – ז).
        (2)  לזכויות הנפגעות במקרה הנדון – חופש המידע, חופש הביטוי והזכות לאוטונומיה – משקל סגולי גבוה. הגם שאף לתכליתה של הפגיעה – שמירה על חיי אדם – חשיבות רבה, וככלל, הזכויות נסוגות מפניה אם אין מכך מנוס, הרי שאין בחשיבות זו כדי לפטור את הרשות מנטל המידתיות. החלטה שעניינה העברת מידע לאוכלוסייה אזרחית אף אינה נוגעת למומחיות צבאית, והיה ראוי שתבוסס על נתונים אובייקטיביים בדבר האפקטיביות של ההנחיה בשעת חירום והחלופות האפשריות. כזאת לא נעשה במקרה הנדון (369ז – 370א).
        (3)  עמידתה של ההחלטה הנדונה במבחן ההתאמה היא חלקית ביותר. לרשות המדינה היו אמורים לעמוד אמצעים נוספים לשם הדרכת הציבור לעניין דרכי ההתנהגות שיש לנקוט בשעת חירום, מה גם שיש ספק באשר ליעילות ההדרכה באמצעות הטלוויזיה. בנוסף, במלחמת המפרץ הראשונה הוכח כי האוכלוסייה אינה מאבדת את עשתונותיה. מקל וחומר שסברת ההיסטריה אינה ישימה אצל הצופים בערוצי החדשות הזרים, המשתייכים בעיקרם למגזר סוציו-אקונומי המעורה היטב בנעשה סביבו והמסוגל אף בשעת חירום לקבל החלטות מושכלות ולבחור לשאוב את המידע, שלהבנתו הוא זה שעשוי להיות מציל חיים, דווקא מערוצים אלה. נמצא כי הנחתה הפטרנליסטית של הרשות כי היא יודעת מהו המידע הדרוש לתושבים טוב מהם, הינה מופרזת.
        (4)  ההחלטה להפקיע את כלל השידורים אינה עומדת אף בדרישה כי האמצעי שנבחר יפגע בזכות במידה המזערית הנדרשת להשגת תכליתה, שכן על פני הדברים, כדי להעביר את המידע הדרוש למעוניינים די בשידור המידע בערוץ 1, ולשם זהירות בכמה ערוצים נוספים, ובלבד שהציבור מודע להם. נראה גם כי בשלוש-עשרה השנים שחלפו בין שתי מלחמות המפרץ לא נבחנו אמצעים אלטרנטיביים אחרים, ונבחר האמצעי הפוגעני ביותר (371ב – ד).
        (5)  במבחן השלישי, מבחן היחסיות, משתלבת נוסחת האיזון, שעל-פיה אין מגבילים מראש את חופש הביטוי (וככלל גם זכויות יסוד אחרות, ובהן חופש המידע והזכות לאוטונומיה), אלא אם ההסתברות כי הגשמת הזכות תפגע בערך המתנגש בה מגיעה לדרגה של ודאות קרובה או לפחות אפשרות סבירה. במקרה הנדון, בהתחשב בחשיבותה של תכלית הפגיעה – שמירה על חיי אדם – הפגיעה בזכויות עשויה להיות כדין גם אם קיימת אך אפשרות סבירה, ולא ודאות קרובה, שמימוש הזכויות יפגע בהעברת מידע הדרוש לשמירת חיי אדם. אולם לנוכח הקשר הרופף בין האמצעי שנבחר לתכלית האמורה אין קיימת הסתברות אף בדרגה זו לכך שההחלטה להשתלט על ערוצי השידור תועיל במידה של ממש לשמירה על חיי אדם (371ד – ו).
(דעת מיעוט – השופט י' טירקל):
        (1)  לא יכולה להיות מחלוקת כי ניתן לראות בתקופת המלחמה בעירק ובחשש מפני מתקפת טילים כ"מקרי חירום" לעניין החקיקה אשר מקנה למשיבים סמכות להורות לשדר הודעות. כמו כן לא יכולה להיות מחלוקת כי מדובר בביטחון המדינה, על-כן המשיבים פעלו מכוח סמכותם לפי הוראות החקיקה הרלוונטית ובהתאם לתנאים שנקבעו בה. לפיכך לא הייתה בכך חריגה מסמכות (376א – ב). 
        (2)  בנסיבות העניין לא עלה בידי העותרים להוכיח כי החלטת הממשלה פוגעת בזכותם ובזכות הציבור לחופש ביטוי ולחופש מידע. אף בהנחה שהחלטת המשיבים פוגעת בחופש הביטוי ובחופש המידע, אין זאת אלא פגיעה זניחה ושולית, ואולי אף מזערית, פגיעה שאין בה ממש, ובעצם אין לראותה כפגיעה בכלל (379ג – ד). 
        (3)  אף בהנחה כי מדובר בפגיעה חמורה, הרי שכאשר מדובר בהגנה על חיי אדם במצב של פיקוח נפש, אין מקום לעשיית איזונם ולשקילת ערכים מתחרים. אמות המידה החוקתיות שמציבה פיסקת ההגבלה בסעיף 8 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ונוסחאות האיזון הפסיקתיות אינן ישימות ואינן הולמות שעה שחיי אדם, חיי ציבור שלם, מונחים על הכף. במקרה הנדון אין מדובר רק ב"אפשרות סבירה" של פגיעה בחיי אדם כי אם בסכנה ודאית, ברורה ומיידית לחיי אדם, פיקוח נפש אמיתי. בזכות לחיים תלויות כל הזכויות כולן, ואין להן קיום מבלעדיה. זוהי זכות קיומית שאינה בת-איזון. הזכות לחיים ולהגנה עליהם דוחה מפניה כל מה שעומד על החיים לכלותם (380ה, 381א, ג – ד).

        (4)  באספקלריה של איזון בין הערכים המתנגשים ונקודת האיזון הראויה ביניהם המסקנה היא שהחלטת המשיבים הינה שקולה, סבירה ומידתית ומאזנת כראוי בין הערכים המתנגשים. כמו כן אין בה כדי להצדיק סטייה מן הכלל שלפיו אין בית-המשפט הגבוה לצדק נוהג להתערב בעניינים ביטחוניים ומבצעיים ולשים את שיקול-דעתו תחת שיקול-דעתן של הרשויות המוסמכות (381ה – ו).

עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס בבלוגר      
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז         
עו"ד נועם קוריס ב simplesite
עו"ד נועם קוריס ב saloona
עו"ד נועם קוריס  בפייסבוק