כינוסי נכסים והקפאות הליכים של חברות בקשיים...

כינוסי נכסים והקפאות הליכים.

כינוס נכסים:

מוגבל יותר, תפקידו לא חיסול החברה, אבל מתחבר לא לכיוון של הבראה. בכינוס הנכסים בדיני החברות, מדובר בכינוס נכסים של שעבוד שוטף/צף, לפי ס' 194 לפק' החברות, הסעיף מסדיר את מינויו של כונס נכסים לאכיפת שעבוד צף ואג"ח.

הרציונל של שעבוד צף בא מהמקור שיש חברות שעיקר נכסיהן הם לא נכסים קבועים, מקרקעין/ ציוד וכן הלאה, למשל סופר, המלאי מתחלף, אם תטיל עליהם שעבוד אתה לא יכול לסחור בהם, השעבוד השוטף לעומת זאת לא מגביל את הסחירות בנכסים המשועבדים, הוא רובץ כענן ורק שהוא מתגבש לפי הכללים באג"ח, הוא יורד ותופס את הנכסים המשועבדים.

הוא נחות לעומת שעבוד ספציפי קבוע, ייחודי לחברות.

בעל שעבוד צף צריך לפנות לבית המשפט בבקשה למנות כונס נכסים למימוש השעבוד ותפקידו לתפוס את הנכסים המשועבדים לממשם ולפרוע את החוב לנושה המבוטח, גם הוא כפוך לאותם סדרי קדימויות כמו בפירוק של חברה.

באג"ח קבועים תנאים שונים לגיבוש השעבוד, לעתים אי עמידה בנכסים של החברה או הכניסה שלה להליכי חדלות פירעון, בדר"כ מדובר במקרים כאלו. הבנקים מנסים לקחת גם שעבודים קבועים וגם שעבודים שוטפים על כל החברה, בחברות בניה זה פחות רלוונטי.

כונס הנכסים בדיני החברות, הוא הכונס לגיבוש ומימוש שעבוד שוטף.

כל אותם הכללים שדיברנו בשבוע שעבר לגבי מפרקים לפי תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ושכרם), אלו אותן התקנות שחלות על מינוי כונס הנכסים לפי דיני חברות.

גם שהכונס מתמנה צריך להבין שהוא לא מייצג את הנושה המובטח מכוח השעבוד, הוא חב חובת נאמנות כלפי כלל הנושים, צריך לזכור. גם כשאתה כונס נכסים יש עלים חובת אובייקטיביות.

הסמכויות של הכונס הן הסמכויות על הנכסים המשועבדים, הזכות להחזיק בהם, לממש אותם, הסמכות של המממש גוברת על סמכות המפרק. לפי סעיף דיני פש"ר נושה מובטח יכול למנות כונס נכסים גם כשיש פירוק. נכון שבהרבה מאוד מקרים שמתמנה מפרק, לא ממנים כונס, תיאורטית, יכול להיות מצב שבו יש כונס נכסים על הכנסים המשועבדים ויש מפרק על כל החברה. המפרק תפקידו לחסל את החברה והכונס מסתכל על הנכסים המשועבדים ופועל לממשם.

בעצם כינוס הכנסים הוא בצד, ליד הפירוק.

באג"ח השונות בדר"כ מה שכתוב בסמכויות הכונס הוא יכול לקבל לרשותו ל כל הרכוש המשועבד, יכול לנהל את עסקי החברה, יכול לממש את הנכסים, וכל זאת תחת פיקוח בית משפט וביעילות המירבית. הסמכויות והחובות שלו נמצאות בפקודה בסעיפים 195-199.

לגבי השכר שלו, זהו אותו שכר לגבי בעלי תפקיד ומפרקים, אלו אותן תקנות, פה מדובר בעניין של שכר מימוש/ניהול. למעט נקודה אחת, ישנו סעיף אם מדובר בכונס נכסים מטעם נושה מובטח אז מפחיתים 25% מהשכר שיש בתקנות.

מה קורה שיש כונס נכסים ויש מפרק?

בתי המשפט לא אוהבים עימותים בין בעלי תפקיד, המפרק שהוא בעל האינטרס הכללי של כלל הנושים אמור לפקח וללוות את כלל התהליכים לרבות הליכי הכנוס בלא הכי, אם חושב המחיר איננו ראוי, אפשר להתווכח. ישנו פיקוח מסוים של המפרק מלמעלה.

ההלכות שנקבעות בהקשר הזה, כמו בפס"ד גרבש, אומרות כדלהלן: אם החוב לנושה המובטח גבוה מערכו של הנכס המשועבד, גם לנושה המובטח יש אינטרס להגדיל את התמורה כי גם הוא נפרע מהחוב, אם החוב לנושה המובטח נמוך מערכם של הנכסים המשועבדים, האינטרס הוא של הנושים האחרים, לא של הנושה המבוטח.

האינטרס העיקרי של הנושים הלא מובטחים, היתרה שייכת להם.

אם החוב גבוה מערכם של הנכסים המשועבדים יש לו אינטרס כדי שיפרע ממנו חובו, אם הוא נמוך, האינטרס שלו פחות רלוונטי כי הכונס תפקידו כלפי הנושה המבוטח ולא כלפי האחרים, לפי ההלכה האינטרס הגובר הוא של המפרק כי תפקידו לדאוג לשאר הנושים.

 לפעמים העיתוי מתי פונים לבית משפט למנות בעל תפקיד הוא גם חשוב.

תיק בורגראנץ'- לפני 6-7 שנים, חברת פז הייתה נושה מובטחת, הייתה הבעלים של בורגראנץ' בעבר והיו חייבים לה כספים, היה לה שעבוד שוטף מהחברה, החברה נקלעה לקשיים ופז פנתה בבקשה למנות כונס נכסים לתפוס את החברה ולפרוע את החוב. זה הגיע לשופטת אלשייך, בעלה היה דירקטור בחברת פי.בי. חברת אחות של הבנק הבינלאומי שנמצא בשליטת בינו צדיק (הבעלים של פז), אלשייך כתבה שהיא פוסלת את עצמה מלדון בתיק והעבירה לשופט שלא עוסק בפירוקים שקבע לדיון לעוד שבועיים.

בד בבד עם אותו עניין ספק הבשר של בורגראנץ', חברת נטו, הגישו בקשה למינוי מפרקים על החוב, החוב היה 17 מיליון שקל והחוב לנטו היה כחצי מיליון, ושם אלשייך לא פסלה את עצמה. אלשייך מינתה שני מפרקים על הרשת, פז יצאה מדעתה, ביקשה כונס ודחו אותה לעוד שבועיים והספק הקטן קיבל את הפירוק. פז התחילה בערעור לעליון ובין לבין פנו לכנ"ר, ואמרו שאין סיכוי שפז, בעלת החובות הגדולים, ונטו תמנה מפרקים. שאלו האם החברות יוכלו לעבוד בשיתוף פעולה עם המפרקים. אמרו לה שהחברה תלך לכינוס כי יש שעבוד צף על כל החברה. הכנ"ר ביקש שיתוף פעולה. פז עמדה על שמירת האינטרסים שלה. בבוא מול השופט, והקדימו את הדיון, שיש בקשה לכינוס נכסים של מפרקים מטעם פז. עשו הסדר והתוצאה הייתה טובה. בסופו של דבר לעשות הסדר טוב לטובת הנושים, פז ויתרה על חלק מהחוב המובטח שלה והנושים הלא מובטלים קיבלו למעלה מ-70%.

כונס הנכסים השני השכיח ביותר, שקיים גם בחברות, הוא כונס הנכסים על נכסים קבועים: משכנתה, משכון וכן הלאה. כונס הנכסים פועל לפי חוק ההוצל"פ, פרק ה לחוק, מסדיר את הנושא של מינוי כונס נכסים למימוש נכסים קבועים, כאשר גם בחברות יש כונס נכסים על פי נכס ספציפי, ישנן הוראות לגבי סמכויות הכונס, שכר הכונס, נע בין 6-12% מהתמורה, תלוי בסיטואציה בתיק, זה הרבה יותר גבוה משכר כונסים ומפרקים בדיני החברות (אבסורד, עבודתם קלה יותר).

יש עוד כל מיני סוגי כונסי נכסים, בין 18-20, על פי ההוראות השונות שלביהמ"ש הפסיקה קבעה שלביהמ"ש סמכות טבועה למנות כונס במקרה הצורך על הנכסים לצרכי פירוק-שיתוף, ניהול וכיו"ב.

כונס הכנסים הרשמי – גוף במשרד המשפטים שלפי פק' החברות מלווה ומייעצת בתהליכי הפירוק והפש"ר.

בתהליכי פש"ר- בעל תפקיד שנקרא כונס נכסים , מתמנה לשמור על הכנסים לפני שמתמנה צו לפי פש"ר.

פקודת המיסים גביה- סמכויות גביה, בין היתר בתיקון שנעשה לאחר מכן הוסיפו סעיף 12ז שאומר שמנהל רשות המיסים מוסמך למנות כונס נכסים לנכס מסוים של החייב לשם גביית חוב מס. לא משתמשים בזה הרבה, אלו לא הליכי בימ"ש. זהו גם חיסרון, בעל תפקיד בבית משפט יש לו חסינות מסוימת, יש לו מישהו שפועל, יש לו בעיות או טענות ואין לו הגנה.

תקנות סד"א- אפשרת למנות כונס נכסים להוצאה לפועל של פס"ד, למשל, פסק דין לאכיפת חוזה מקרקעין והמוכר לא מבצע את העברת הבעלות בטאבו, ביהמ"ש יכול למנות כונס נכסים עם סמכויות לבצע את העברת הבעלות והרישומים וכל מה שנקרא (תקנה 338), או לשמור על הרכוש שהסמכויות לגביו לא ברורות.

יש למשל בחוק הבנקאות, רישוי בסעיף 34, למשל רכישת מניות בבנק מעל 4.9% צריך היתר של בנק ישראל, אם מישהו עבר על כך, בנק ישראל יכול למנות כונס נכסים שיתפוס אותן ויממש אותן.

ישנם כונסים נוספים.

השכיחים ביותר, כונס הנכסים לפי דיני החברות וכונס הנכסים הספציפי לפי חוק ההוצל"פ.

תפקיד הכונס לא חיסול החברה אלא תפקידו מוגבל יותר, הכינוס יכול דרדר את מצב החברה ולגרום לה להגיע לפירוק, ספקים מפסיקים לספק, כמו במגה, בנקים לא יתנו מימון וכן הלאה, ההליך עצמו הוא מוגבל יותר, לא מעניין אותו החיסול של החברה, לא תפקידו ולא האינטרס שלו, יכול להיות לצד פירוק.

הבראת / שיקום החברה

ישנם שני מונחים, הקפאת הליכים והסדר נושים.

הקפאת הליכים

חברה שמוצאת את עצמה במצב של חדלות פירעון לא יכולה לפרוק את חובותיה, בעבר הגישה מסורתית הייתה פירוק. הנושים היו מקבלים את מלוא כספם והיה נשאר כסף לבלעי המניות, לא הייתה ברירה.

באמצע שנות ה-90, הוסיפו לפק' החברות את סעיף 233, שלימים הופך כלשונו לסעיף 350 לחוק החברות, בשיקום חברה, ההוראות נמצאות בחוק החברות.

ישנן חבורת שבשלב מסוים לא יכולות לפרוע את חובותיהן אך יתכן ויכולת לחזור ולשגשג אם יוצעו להן פעולות הבראה ותינתן להן האפשרות בין אם מדובר בך שחלק מחובותיהן יושמטו או פריסתם, או שינוי ההנהלה ויבצעו תהליכי הבראה, לחברה יכול להיות שתהיה לה תוחלת להיות רווחית ועסקית, המטרה היא שיקום החברה.

בשביל שהחברה תוכל להתקיים עם החובות שלה, בסופו של דבר תגיע להסדר נושים (הסכם בין החברה לנושיה מה עושים עם החובות), החברה תמשיך להתקיים תחת ההסדר.

אפשר להגיע להסדר גם בלי בימ"ש, שמים את כל הנושים בחדר ויש הסדר. יש לכך יתרון, זה נעשה בשקט ללא פרסום ואין אישור בימ"ש, אך החיסרון הוא שלפי הסדר ישנו צו של בימ"ש שמחייב ומגבה את זה, אפשר לכפות על נושים שמתנגדים, אם יש רוב, בהסדר וולונטרי שנעשה מחוץ לכותלי בימ"ש שלא היה צד לעניין יכול להתנגד ולהגיד אני הולך לפירוק.

גם כשמגיעים להסדר בי בימ"ש, בסוף פונים לביהמ"ש כדי לנסות ולקבל צו לפי סעיף 350, כדי שיהיה אפשר לכפות על כולם. בדר"כ שחברה בקשיים, זה לפי צו בימ"ש.

אחת הבעיות העיקריות בשיקום חברה, היא ההידרדרות המהירה במצבה של החברה, עיקולים, הוצל"פ, תביעות וכיו"ב, גם פעולות של תקנות של החברות, פעולות נושים והברחות נכסים, הפתרון הוא בסמכות ביהמ"ש להורות על הקפאת הליכים כנגד החברה, "פסק זמן קצר" שתראה אם אפשר להציל את החברה או לא, עד לתיקון 19, לפי לשון החוק, פרק הזמן שחברה הייתה יכולה לקבל הגנה של הקפאת הליכים כנגדה היה מוגבל לעד 9 חודשים בערך, בפועל, כמו ב"תבל" שהיה שנתיים, שביהמ"ש ראה שיש אפשרות להסדר הוא האריך את התקופה.

בתיקון 19 הורידו את המגבלה, כיום אין הגבלה, אך ביהמ"ש צריך מעת לעת לדון ולתת הערכה בהתאם לנימוקים לתקופת ההקפאה.

התקופה הזו נותנת לחברה שקט תעשייתי, שלא יפעלו בהליכים כנגדה שתוכל להשקיע את האנרגיה בהבראת החברה, למנוע מנושה לקבל עדיפות מנושים אחרים ולהכניס בעל תפקיד מקצועי שראוה את טובת כלל הנושים במטרה להביא לשיקום החברה והבראתה.

לכן, ממונה בעל תפקיד שמכונה נאמן, בעבר קראו לו מנהל מיוחד, ולתת לו סמכויות כפי שמצא לנכון לרבות סמכויות לנהל את כל החברה אם צריך במטרה לשקם את החברה ולפעול להבראת החברה וכל מה שקשור בכך.

היות והמטרה להבריא את העסק, תקנות החברות (בקשה לפשרה/ הסדר) קובעת את הפעולות שיש לבצע בהקפאת הליכים/בקשת הסדר (יש באתר תרשים זרימה).

בתקנות האלו, הבקשה להקפאת הליכים צריכה לכלול המון מידע על גילוי רחב, במטרה לתת לנושים , לבלעי המניות ולביהמ"ש תמונה כוללת ומעודכנת ככל שניתן של החברה ומצבה, מדובר במיני תשקיף.

זהו מידע מאוד רחב שצריך לצרף, לפעמים מדובר בבעיה קשה, מה היכולת של החברה במצבה להכין תשקיף כזה? לא רק זה, התקנות דורשות לצרף לבקשה תכנית הבראה של החברה, המטרה להבריא אותה, מי שמבין בזה, להכין תכנית הבראה לעסק מדובר בשבועות של עבודה. לא רק זה, התקנות דרושות לצרף טיוטה של הסדר הנושים. אי אפשר לפני שיודעים מה החובות ושווי הכנסים? זה לא הגיוני. אמנם ניתן לבקש ארכה להשלמה אחר כך, זה פשוט לא רלוונטי לתת דבר כזה בתקופת הזמן בה נמצאים ובלחץ זה נמצאת החברה.

זה תלוי בשופט, כמובן שבימ"ש רוצה לראות שיש תוחלת הבראה, שיש סיכוי ללכת להסדר, זוהי לשון התקנות, חלק מבתי המשפט מקפידים על כך, קשה בפרקטיקה לתת אותם באתן שלב.

מצד שני, המסמך החשוב ביותר לתת בבקשה כזו, או אחד החשובים, אינו מופיע בתקנות, כשדיברנו על השיקולים של ביהמ"ש לתת לחברה ללכת להקפאת הליכים, אחד השיקולים היה לנהל את החברה בתזרים חיובי וללא גירעון. בשביל זה, צריך להראות תכנית הפעלה של החברה, כמה תפסיד כמה תרוויח, יהיו או לא מקורות מימון, וזה רלוונטי לעכשיו, איך מנהלים את החברה בהקפאת הליכים ומהי המשמעות.

תכנית ההפעלה לא כתובה בתקנות, היא משמעותית במציאות, זהו המסמך החשוב ביותר בשלב זה כי על סמך המסמך הזה יהיה אפשר לדעת מהן הפעולות שעומדים לנקוט.

שמתמנה אותו בעל תפקיד, פוקעות הסמכויות של ההנהלה והדירקטוריון של החברה, אותו בעל תפקיד הופך להיות מנהל על של החברה, עדיין משפטית הוא בעל סמכויות הניהול, לפעמים משאירים לדירקטוריון, סמכויות לעניינים ספציפיים מאוד למשל אישור דוחות כספיים של תקופות קודמות, במיוחד בחברות ציבוריות מעבר לכך, הסמכויות של הדירקטוריון באותה התקופה, פוקעות ומוקפאות לגמרי ומתחילים מחדש.

הנאמן מכריע על ניהול החברה, לוודא שלא נעשות פעולות שאינן כשורה שנעשות בה ולגבש את תכנית ההבראה והסדר הנושים, נדבר בהמשך מהיכן לו המידע.

מהם ההליכים שמוקפאים כנגד החברה בתקופת הביניים הזו?

לפי לשון החוק, ההליך מוגדר במשמעות רחבה מאוד על מנת שיהיה ניתן לתת לחברה הגנה ולשקם אותה בתקופה הזו, זה כולל תביעות, ערעורים, הוצל"פ, בוררויות, סעדי ביניים וכו'. אבל יש שני סוגים דברים שבכל זאת יש הגבלה לגביהם, אינם מוקפאים לחלוטין:

1.      חילוט ערבויות בנקאיות- החברה מבצעת פרויקט/יש לה חוב ואותו צד ג' קיבל ערבות בנקאית להבטחת החוב, החברה נכנסת לחדלות פירעון וצד ג' רוצה להיפרע, יש לו בטוחה חיצוני, ערבות של הבנק לחוב של החברה, הפסיקה קבעה שהקפאת הליכים איננה משעה הליכים לחילוט ערבויות בנקאיות אבל ניתן בכל זאת לפי הפסיקה בשנים האחרונות לבקש מביהמ"ש השעיה או הקפאה של חילוט הערבויות לתקופה קצרה אם רוצים לבדוק את נסיבות הוצאת הערבויות והאם זה לא בעייתי באיזושהי צורה, לדוגמה אם הוצאה התרמית/ או לא עומד מאחוריה כלום, ביהמ"ש יתן 3 חודשים לבדיקת העניין.

בקבוצת פלג גבעוני, הייתה קבוצה של 9-10 חברות ציבוריות שנכנסה בבת אחד לקשיים כתוצאה מחקירה של רשות ני"ע שניהלה על זיוף דוחות כספיים וגניבות, הרשות בין היתר אסרה הל המנהלים של החברה לדבר אחד עם השני, כל הדירקטוריונים התפטרו, הדבר היחיד שעשו, במזל, נתנו יפוי לעו"ד לעשות פעולות מתאימות ואחת החברות, פויכטוונגר תעשיות, הייתה עם 850 עובדים, עוסקת בתחומי הנדסת חשמל, פנה עוה"ד לבית המשפט בבקשה של 3.5 עמ', לא תשקיף ולא כלום ואמר לשופטת, אי אפשר לגרום כזה נזק לחברה, בוקה ומבולקה, ולכן מבקש הקפאת הליכים לחברה, לא צירף תכנית הבראה וכלום, אמרה אלשייך, איזה מזל שלא כתוב בתקנות לביהמ"ש אין שיקול דעת ונתנה צו הקפאת הליכים לחברה, והיה הסדר, היום שמה אפקון וכל החברות האחרות בקבוצה הגישו בקשות להקפאת הליכים, חלק היה בהקפאה וחלק בפירוק.

בקבוצה הזו היו ערבויות בנקאיות שניתנו לצד מסוים, והנאמן ראה שלא הייתה עסקה אמיתית, לא ניתנה כדבר אמיתי לצעד אמיתי של החברה, לא הייתה תמורה אלא מישהו רצה להיטיב עם אחר, ביהמ"ש ביטל את הערבויות הבנקאיות. אפשר לבקש לתקופה קצרה השעיה של החילוט הערבויות הבנקאיות, בגדול הקפאת הליכים לא מונעת חילוט ערבויות בנקאיות שיש לנושה שיש לצד ג' כנגד הבנק, אותו הצד יחזור לחברה כנושה, צד ג' נפרע מהערבות, המטרה היא לתת מעמד משפטי, המסמך הוא בטוחה שניתן להיפרע ממנה והוא לא ישאר בלי כלום.

אפשרות לבטל חוזים עם החברה- לא נמצאים במצב שאי אפשר לבטל אותם לחלוטין, מכוח תיקון 19 יש לביהמ"ש סמכות לבחון את הנסיבות, למנוע את החילוט/ להשתחרר מהסכם, יש אפשרות למנוע הקפאת הליכים.

נושא מעניין נוסף, עיקולים – כדי שיהיה מקור להיפרע צדדים מטילים עיקול על הנכסים , הזכויות. ההלכה הברורה שאין משמעות לעיקולים, הם בטלים, הם לא נותנים מעמד בסדרי הקדימויות, זה מה שקובע. הייתה שאלה בהקפאת הליכים מה משמעותם של העיקולים? הפסיקה קבעה בסדרה של פס"ד, למרות שלא מופיע בחוק גם העיקולים בטלים כאשר החברה נכנסת להקפאת הליכים, המטרה היא פשוטה, אם החברה צריכה לבצע פרויקט והכספים מאותו הלקוח מעוקלים, הפסיקה קבעה שהעיקולים מתבטלים, המשמעות היא שעיקולים הם כלי נחמד כל עוד החברה לא חדלת פירעון, אם החברה מתקיימת זה בסדר. אם החברה חדלת פירעון העיקולים לא שווים דבר. בהקפאת הליכים אם העיקולים בטלים, החברה יכולה להמשיך להתקיים.

שני נושאים חשובים שנדבר עליהם בהמשך הקורס, ברגע שיש סעיף אחד בחוק שדן בנושא של הבראת חברה, לא משנה כמה ירחיבו אותו, ברור שדבר החקיקה חסר, בפירוקים יש מאות סעיפים, מה כבר אפשר בסעיף אחד לכסות על דיני הבראת חברה, מה קרה? עשו הרבה שאלות בנשואים שונים שבתי המשפט היו צריכים להחליט מה עושים, בתי המשפט קבעו הלכות שונות בנשואים שונים כולם קיבלו את העיקרון שאנו קולטים לתוך דיני הבראת חברה את דיני הפירוקים בשינוים המחוייבים, בגלל החוסר שיש בהוראת ובהליכים בדיני ההבראה.

למשל בפס"ד טשת, אומר ביהמ"ש "בתחומים רבים דיני הפירוק משמשים מקור להשלמת החסרים בדיני הסדר נושים והבראת חברה, גם סוגיית הקדימויות בין הנושים השונים ביחס לחובות שנוצרו במהלך הניהול המיוחד, לא זכתה להסדר תחיקתי. מן הראוי כי הפתרון לסוגיית הקדימויות יוצב אף הוא בהשראת דיני הפירוק ובשינויים המחויבים".

פסק הדין הידוע ביותר בנושא הזה ע"א 3911/01 כספי נגד נס בעליון, חברת נדל"ן שהגיע לקשיים, היה לה נושה שוק אפור, נתן לה מימונים לאורך כמה שנים ומעת לעת חידש את הריבית וההלוואות, הלוואה אחרונה הייתה שנתיים לפני הקריסה, בערך חודש לפני הבין שהחברה במצב בעיתי ולא יקבל את כספו בחזרה והוא רכש שתי דירות מחברה, לא שילם תמורתן, הפך את החוב בגין ההלוואות לתמורה עבור שתי הדירות, כך יש לו נכס ביד ואמר במקום שיהיה נושה לא מובטח, הוא כעת בעל דירות, בטיפול בתיק, בזמן הקפאת ההליכים, לא הכירו בעסקה, הוא נושה לא מובטח, העליון קבע שאפשר לבטל את העסקה הזו כמו בפירוקים שאפשר לבטל בין 3 חודשים לחצי שנה אחורה, למרות שהפקודה מדברת על פירוק במפורש, בתי המשפט אמרו שאנו מחילים על הסדרים כאילו אנו לא מדברים על פירוק בסעיף הזה.

ביהמ"ש ראה שסמכויות הנאמן בשיקום חברה אינן מוגדות במפורש בחוק וזהו אחד מן החסרים הרבים שבהסדר של שיקום חברות, כפי שהמפרק זקוק לסמכויות רחבות על מנת להגשים את מטרת הפירוק, כך זקוק הנאמן לסמכויות רחבות על מנת להגשים את מטרת השיקום, לפיכך נלך גם בסוגיית סמכויות הנאמן אחרי הפרקטיקה המשפטית והשיפוטית המשלימה את החוסרים שבדיני שיקום חברה לתוך דיני פירוק ונקבע בידי הנאמן אותן הסמכויות המוקנות בדיני הפירוק למפרק.

הכלל החקיקתי חשוב- לקחו דיני פירוקים וקלטו אותו לתוך דיני הבראת חברות.